אמא, ת'ספרי לי תספורת
קטע קצר מהחיים
מאת
דנה טיילור
הוא - אאאאממממאאאא!!!
אין מצב שאני הולך ככה לבי"ס מחר!
כולם יצחקו עליי!
אני נראה חרא עם התלתלים!
אני לא הולך לבי"ס!
אני חייב להסתפר!
אני - אבל חמוד שלי, היום שבת,
הכול סגור.
הוא - זה לא מעניין אותי!
אני לא הולך לבי"ס!!!
אני - (בצחוק) מה אתה רוצה,
שאני אספר אותך ?
הוא - את?! בחיים לא!
[נעלבתי]
הוא - את לא ספרית, את אמא!
[כרגיל, איכשהו הוא יצא מזה.]
אני - טוב, זה מה יש.
נלך לספר ביום ראשון, אחרי בי"ס...
הוא - אני לא הולך לבי"ס!!
אני - תגיד לי, מה אתה רוצה ממני?!
הוא - טוב, תספרי אותי את.
אני - (בשוק) מה?! אתה רציני ?
[מהנהן]
אני - אתה בטוח?!
הוא - כן, נו יאללה כבר...
אבל תיזהרי,
שלא תחתכי לי את האוזן!
ותסדרי לי את הפאות...
ותעשי קצר כמו גלח... ו...
אני - אבל אין לי מכונה...
(בולעת רוק)
רק מספריים...
הוא - טוב, נו... תעשי מהשת'רוצה
אני - אתה סגור על זה?
הוא - כן, במילא אני נראה מכוער.
[עשרים דקות מאוחר יותר...]
אני - נו, מה דעתך?
הוא - דווקא נראה בסדר.
אני - באמת? אתה מבסוט?
הוא - כן.
[רגע של נחת.
אני כל כך נרגשת וגאה,
על כך שעמדתי בגבורה בעוד משימה,
שהחיים זרקו עליי.]
[רגע אחרי, רגע קצרצר של נחת]
הוא - אמא,
אני - כן יפיוף שלי
הוא - אז מחר אחרי בי"ס,
הולכים לספר, כן?
אני - [לעצמי] באמאשך!